יום שישי, 17 באוקטובר 2014

אייקון 2014

תם אייקון2014, הפסטיבל ה 18 למדע בדיוני, פנטזיה ומשחקי תפקידים. שני אורחי כבוד השתתפו בפסטיבל – סופר המדע הבדיוני וולטר ג'ון וויליאמס וסופרת הפנטזיה קלי ארמסטרונג.

בבואי לסכם את הכנס ולהעלות את רשמיי על הכתב (הדואליות כנס/פסטיבל תישאר עימנו עוד זמן רב), אני מוצא את עצמי בוהה במסך המחשב בעודי תוהה במה לפתוח. אני כותב משפט, מוחק אותו, כותב חדש ומוחק אף אותו. רק לאחר דקות רבות אני מבין שיש לי מחסום כתיבה. הו, האירוניה. אני צריך לסכם את הכנס הראשון בו אורח הכבוד היה סופר "שלי", ודווקא עכשיו אני סובל ממחסום כתיבה.

אני תוהה האם להתחיל את סיכום הכנס בכמה מילים על ספריה של אורחת הכבוד הנפלאה, קלי ארמסטרונג. עד הכנס הוצאתי לאור שלושה מתוך עשרים וששה הספרים שכתבה – את שלושת ספרי טרילוגיית הנוער הכוחות האפלים מכל: זימון, התעוררות והשלמה. במהלך הכנס השקנו שני ספרים חדשים פרי עטה - התכנסות, שהוא הספר הראשון בטרילוגיית הנוער אפלה עולה, המתרחשת באותו עולם כמו הטרילוגיה הקודמת אך מתחילה עם דמויות חדשות, ונשיכה, שהוא הספר הראשון בסדרת הפנטסיה העיקרית של ארמסטרונג - נשות העולם הנסתר.
ואז אני חושב שאין ברשימת המצאי הזו משהו ייחודי, אז אולי כדאי למצוא זווית יותר אנושית.

השקת ספרים חדשים
אני תוהה האם לא עדיף להתחיל דווקא מתיאור החוויות - שלנו מהפגישות והפאנלים עם ארמסטרונג, ושלה מהפגישות עם מעריציה ומהסיורים ביפו וירושלים. כי אם זה יהיה הנושא הראשון, אני כבר יודע ממה להתחיל. מהתמונה של קלי עם אפרת כרמון הלבושה כמו קלואי, גיבורת הטרילוגיה הכוחות האפלים מכל


קלי ארמסטרונג ואפרת כרמון
במהלך ההשקה של הספרים החדשים, לאחר שתם החלק הרשמי שבו קלי הקריאה את הפרק הראשון מהספר אפלה עולה: התכנסות, ניגשו אליה מעריצים אחדים וביקשו להצטלם איתה. כשקלי ראתה את אפרת, לבושה בחולצה הנושאת את דמויות גיבורי הטרילוגיה, עם שיער צבוע כמו קלואי ועם תליון תואם, התהפכו היוצרות וקלי היתה זו שביקשה לצלם את אפרת.
ואז אני חושב שזו אכן פתיחה חזקה וייחודית, אבל יהיה לי קשה להתעלות עליה, אז אולי כדאי להתחיל עם משהו יותר עממי.

אני תוהה האם לא עדיף להתחיל מהסיור שערכנו לקלי ביפו, שהרי מה יותר עממי מ... חומוס? 


כיכר השעון, יפו
מזרקת המזלות, יפו

היתה זו נועה פז שהתנדבה להדריך את קלי במבוך סמטאות השוק והעיר העתיקה של יפו, יחד עם ניצן האבוק.
אבו חסן, יפו
למרות הממטרים הכבדים שירדו לפנות בוקר ואיימו להעכיר את מצב רוחנו, הצלחנו להתגבר על הגשם תודות לקלי שהביאה איתה בתיק מטריה קטנה וקסומה, מטריה שהיא סוחבת איתה תמיד, וכך זכינו בעזרתה ובעזרת מרפי במזג אוויר מצוין. כי למרות שתל אביב מחזיקה בשיא הארצי של גשם בחול המועד – אפילו טיפה אחת לא ירדה עלינו כשקלי עמדה לצידנו. התחלנו בכיכר השעון (אלא מה), המשכנו בשוק הפשפשים (אלא מה), עלינו לאמפיתיאטרון לתצפית מרהיבה וירדנו דרך סמטאות המזלות (אלא מה), ועוד הוספנו לכת עד שהגענו לאבו חסן לקנח במנת חומוס, מסבחה (אלא מה).


ואז אני חושב, חומוס? האם אני באמת רוצה להתחיל את סיכום הכנס במנת חומוס, מופלא ככל שיהיה, אבל לא כזה שמשתווה לחומוס סעיד בעכו?

אני תוהה האם לא עדיף להתחיל לפי סדר כרונולוגי, להיצמד ללוח הזמנים של האירועים – מה שראשון, ראשון ומה שאחרון, אחרון. זה אמור להיות קל לתיאור. קמתי, התרחצתי, התלבשתי. אספתי את דידי חנוך. נתב"ג, קלי ארמסטרונג, מלון, אייקון 2014, פאנל ראשון: גיוון במדע הבדיוני ובפנטזיה.


פאנל גיוון במדע הבדיוני ובפנטזיה.
משמאל לימין: דידי, קלי, רני, וולטר וגלי.
במקור קלי ארמסטרונג לא היתה רשומה כמשתתפת בפאנל הזה, כנראה משום שהמארגנים חשבו שהיא תהיה עייפה אחרי טיסה טרנס-אטלנטית, אבל קלי התגלתה, ולא בפעם האחרונה, כשותפה אמיתית וכבעלת רוח ספורטיבית, ועלתה לפאנל כמשתתפת, שעות אחדות לאחר נחיתתה. זה היה פאנל נהדר, אשר גם משתתפיו הציגו בעצמם את הגיוון במד"ב. מצד אחד, שני אורחי הכבוד, וולטר ג'ון ווילאמס, סופר מדע בדיוני וקלי ארמסטרונג, סופרת פנטזיה. מצד שני, רני גרף, מוציא לאור של ספרים, ז'אנריים בעיקר, יודע-ספר ועוד הרבה יותר מכך. מצד שלישי, גלי גולן, עליה נאמר כי קראה כל סוג של ספר ז'אנר שישנו, ובמהלך הפאנל התגלה כי לא רק שיש לה גם דעה נחרצת על כל ספר שקראה, אלא שהיא גם ששה להביע את דעתה באנגלית כה קולחת עד כי רק דידי חנוך, כמנחה הפאנל, הצליח להפסיק אותה. לפעמים.
וזאת יש לדעת - שלושה הם מרכיבי הצלחתו של פאנל: הנושא, המשתתפים והמנחה. ולעיתים, כמו בפעם הזו, חוברים להם משתתפים דעתניים עם מנחה מוצלח ונושא מעניין והפאנל שיוצא תחת ידם יותיר את חותמו עוד שנים רבות.
ואז אני חושב שזו אכן פתיחה ראויה לסיכום אייקון, אבל אם כבר עסקינן בגיוון, האם לא יהיה כדאי להתחיל עם ירושלים בירתנו, העיר שחוברה לה יחדיו ואין כמוה כדי להציג גיוון בחיים ולא רק בספרות?

אני תוהה אם לא להתחיל עם היום בו לקחנו את קלי לסיור בירושלים. מיטב מורחיים התנדבה להוביל ולהדריך את קלי בדרך הארוכה מחניון הלאום אל הכותל המערבי.


טעימת גבינות, שוק מחנה יהודה
התחלנו בשוק מחנה יהודה, בטעימת גבינות.
המשכנו לאורך דרך יפו, חתכנו שמאלה עד כיכר השבת כדי שמיטב תוכל להראות לקלי מה ההבדל בין שטריימל לקאפעלוש ובין קאפיטע לבעקישע. בין לבין קלי עברה הדרכה מלאה על ארבעת המינים עד שהגיעה שעת צהריים. על-פי המלצתה של מיטב עצרנו בתמול שלשום כי אין מקום מתאים יותר מאשר קפה-מסעדה-חנות ספרים לאכול בו משהו קל עם סופרת. סעדנו את ליבנו בשקשוקה מצוינת, קינחנו בקפה ואזרנו כוחות להמשך הדרך. פרצנו לעיר העתיקה דרך השער החדש וניווטנו בין סמטאות הרובע הנוצרי היישר לכנסיית הקבר הקדוש. מיטב הצליחה להבהיר את סוגיית הבעלות בחלקי הכנסייה השונים ועברה איתנו בכל נקודות הציון העיקריות בכנסייה, החל מהרוטונדה, דרך קפלת מציאת הצלב וכלה באבן המשיחה. לאחר מכן קצרה היתה דרכנו לכותל המערבי ולסיום הביקור בעיר.


ירושלים
הסבר מול כנסיית הקבר















ואז אני חושב שככלות הכל, הביקור בירושלים היה יום אחרי אייקון, וזו לא באמת דרך לסכם את אייקון עם אירוע שהתרחש לאחריו.

אני תוהה אם לא להתחיל עם אנשי הסגל ועם צוות אורחי הכבוד ועם המתנדבים. הלא בלעדיהם לא היה אייקון. אני חב תודות למנהל הפסטיבל, תומר שלו, למנהל ההפקה, גיא פלאוט ולמנהלת התוכן, עינת סיטרון. אני חב תודות לצוות אורחי הכבוד. בראש ובראשונה לדידי חנוך, וגם מקומם של נועה פז ורונן אברבנאל לא נפקד. אני חב תודות למדריכות של קלי ארמסטרונג, נועה פז ביפו ומיטב מורחיים בירושלים. אני חב תודות למתנדבים הרבים שאיפשרו את קיומו של הפסטיבל ואת תיפעולו השוטף. לכל אלו שמכרו כרטיסים או חיברו את המיקרופונים או הביאו בקבוק מים לאורחים או שהיו מאחורי הקלעים ודאגו לכל.
ואז אני חושב שהקטע של התודות קצת מסוכן כי אם חלילה אשכח מישהו, ועוד בתחילת הסיכום, זה יעיב על ההמשך, אז אולי כדאי להתחיל עם משהו אחר.

אני תוהה אם לא להתחיל בגאווה הממלאת את ליבי. גאווה על כך שקהילת חובבי המד"ב בארץ הצליחה להעמיד כבר 18 כנסים, גם אם לעיתים הם מכונים פסטיבלים. גאווה על כך שהכנס השנה היה גדול וגדוש ומעניין ומוצלח. גאווה על כך שדור חדש מגיע לכנסים, ואלו לא רק החנונים הבוגרים שמושלים בכיפה. גאווה על כך שגם השנה סופרים מהשורה הראשונה שמחים לבוא ולהתארח בכנסים שלנו. גאווה על כך שגם ההוצאה הקטנה שהקמתי לפני שלוש שנים זוכה באורח כבוד. גאווה על כך שאני שייך לקהילה יוצרת שכל הזמן ממשיכה להתפתח ולהתקדם. ואז אני חושב לעצמי, אחרי שסקרתי את כל האפשרויות לעיל, שזה ממש לא משנה עם מה אני אתחיל.
כי רק לבסוף אני מבין, שלסכם את אייקון זה כמו אייקון עצמו. יש בכנס כל כך הרבה חוויות ורבדים ואירועים ומשחקים ואנשי סגל ומשתתפים ותחפושות ודוכנים – שכל אחד מוצא בו משהו אחר, משהו שונה, ובסופו של דבר סכומם של כל החלקים הרבה יותר גדול מהשלם. כן, זו קלישאה, אני יודע, אבל לפעמים קלישאות באמת מתממשות. אז כנראה שאני לא יכול להחליט מהיכן להתחיל ולסכם כי הסיכום, ממש כמו הכנס, הוא הרבה יותר מסך כל הפרטים המרכיבים אותו. וזה לא כל כך משנה מאיפה אתחיל והיכן אסיים, לעולם לא אצליח לסכם את מלוא החוויה של הכנס עצמו ושל ליווי אורחת הכבוד בו.

בסופו של דבר, עבורי, הכנס הנוכחי התחיל עם קלי ארמסטרונג והסתיים איתה. לא הייתי יכול לבקש לארח סופרת כה נחמדה, כה חברותית וכה משתפת פעולה כמו קלי, כי אם הייתי מבקש אורחת כבוד כזו, היו אומרים לי שזו פנטזיה. ובכן, למזלי, קלי ארמסטרונג היא סופרת פנטזיה, וכפי שהתברר, אורחת הכבוד האולטימטיבית שהייתי יכול לבקש.

אני מודה לקלי ארמסטרונג. על הספרים הנפלאים שכתבה, על שהסכימה שאוציא אותם לאור בעברית, על שהסכימה להיות אורחת כבוד באייקון ועל כך שהיא ממשיכה לכתוב.

חותמת על ספרה נשיכה
מעניקה את פרס גפן לרותם ברוכין

מנחה סדנת כתיבה
מקריאה את הפרק הראשון של אפלה עולה: התכנסות
מוקפת מעריצות
עם מתרגמת נשיכה, ורד טוכטרמן

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה